<h1>חבור התשובה להמאירי — משיב נפש מאמר א' פ"י</h1>
<h2>דף פז:</h2>
לבאר התנאי השלישי והוא, ההתודות לשם על מעשיו. מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם, אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה, [משלי כ"ח] שלמה ע"ה כיון בזה להודיע האדם דרך ישרה ושלא יטעה האדם בעצמו להיותו בלתי צריך לתשובה, ושלא יחזיק דרכו בדרך ישרה, אבל שיתבונן בדרכיו ויפשפש במעשיו עד יבער כל סיג מקרבו, ולא ישען בזה על בינתו כי כל דרכי איש זכים בעיניו, עד ישקיף בשכלו וירא ויתבונן בעצמו ויחפש במעשיו והוא אמרו בזה [שם], חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו, ואצלי לפרש בו על דמיון המלך הזקן אשר בעיר הקטנה, ועל דמיון האיש המסכן אשר מצא בה, ובא הנה דל מבין, על דרך מסכן וחכם, אמר כי המלך הזקן, ר"ל האיש אשר נמשך אחריו חכם בעיניו לא יכיר בדעתו, והדל המבין יחקרנו ויגלה ענינו אם יתן אליו בעליו חקו, והוא שסמך אליו [שם], בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם, והוא אצלי נמשך כלו על ענין אחד, לא שיהיה חציו האחרון הפך הראשון, וכבר באו כן הרבה מקראות גם בזה החלק, אע"פ שרבו על הדרך האחר, ורצה בו בעלוץ צדיקים, ר"ל הילד המסכן ואחזת מרעהו, והוא בהיות חקם נתון להם, רבה תפארת האדם, וגם אם יארע לפעמים שיתגברו אויביהם עליהם, והוא המכון באמרו, ובקום רשעים, יתבוננו לדבר ההוא תכף, ולא ישתקעו בענין ההוא אבל ישתדלו מיד לפשפש במעשיהם, ולחקור במה שעשו ולהמלט על נפשם ולהנצל כצבי מיד, והוא אמרו, יחפש אדם, ועל זה הדמיון אמר למעלה מזה [שם] אנשי רשע לא יבינו משפט ומבקשי יי יבינו כל, רצה בו אצלי אנשי רשע ר"ל הנפתים בעצת הזקן לא יבינו במה שיקרה להם באחרית הדבר, ולכן לא יחושו להמלט משם, אבל מבקשי יי יבינו כל, והוא אצלי גם כן מה שסמך אל זה [שם], ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל, רמז בענין מושל רשע, דמיון ענין המלך הזקן, והמשילוהו אל ארי ודוב, על דרך מה שכבר העידו עליו [סוכה נ"ב ע"א] היותו נקרא בשבעה שמות, וכן אמר סמוך לזה, [משלי כ"ט] ברבות צדיקים ישמח עם ובמשול רשע יאנח עם, אמר שברבות צדיקים, ר"ל בהתגדל ענינם ובהתגבר ממשלתם ישמח העם אשר בעיר, על דרך מה שבארנו באמרו בעלוץ צדיקים רבה תפארת כי בהתגברו כראוי גם את הארי ואת הדוב יכה יזקין בארץ שרשו ועשה פרי למעלה, ואל זה הדמיון סמך לאמרו ברבות צדיקים ישמח עם וגו' אמרו אחר זה [שם], איש אוהב חכמה ישמח אביו ורועה זונות יאבד הון, כבר הרחיב ביאור דבריו על מה שנמשכתי בביאורו.
ואמנם דעת המפרשים לבאר הכל דרך פשט, אמר [משלי כ"ח] חכם בעיניו איש עשיר, רצה בו שבראותו הצלחת דרכו ישים עלת הכל שכלו ודעתו, ואמרו ודל מבין יחקרנו, רוצה בו שעם היותו מחזיק עצמו כמשכיל ונבון, המבין בחכמתו יחקור בענינו ויגיע לתכלית סכלתו ויכיר פחזותו ויתפלא על אפני המסבב לו הצלחתו, ויש שפרש על מלת יחקרנו שהיא מוסבת על העשיר אמר שהוא חכם בעיניו וחוקר על הדל המבין ומיחס לו סכלות בראותו דלותו ועניו, והוא אמרו גם כן בקום רשעים יחופש אדם, רוצה שיחפש במומיהם ושגיאתם להשפילם וליחס עליהם סכלות ועצלה, וכל זה להיותו חכם בעיניו, ועל דרך זה פרשו קצת מפרשים אמרו [קהלת י'], ואמר לכל סכל הוא, ר"ל שיחשוב לכל אדם זולתו, שהוא סכל ויאמר על הכל סכל הוא, וכדי להוציא מלבם אמר למעלה מזה, [משלי כ"ז] מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, רוצה בו כמו שהכסף יבחן ענינו במצרף וכן הזהב יבחן בהנתנו בתוך הכור כן האדם יבחן לפי מה שיסכימו בני העולם לשבחו, אם בחכמה אם במעלה מן המעלות, כי מה שיוסכם על ענינו הוא האמת, לא מה שהוא יחשוב על עצמו מצד עשרו, שכל אדם קרוב אצל עצמו, ואם ירשע פיו יצדיקנו, אבל מה שיסכימו בו בני העולם הוא המבחן בענינו, וכבר הורה זה בעל הדרש [עי' דב"ר ג' ו'] באמרו ברוך תהיה מכל העמים [דברים ז'], אין שבחה של מטרונה כשעבדיה מקלסין אותה אלא כשהכל מקלסין אותה, ויש שבאר באמרו ואיש לפי מהללו בדרך אחרת אמר, כי כמו שהכסף יבחן במצרף כן האדם יבחן ענינו לפי מה שנראהו נמשך תמיד, לשבחו או לגנותו, אם נראהו מתמיד בשבח החסידים והחכמים נכיר בו היותו מאוהבי הצדק והיושר ואם נראהו משבח מעשים מגנים פיו ירשיעהו ושפתיו יגלו עונו ורוע טבעו, על דרך מה שבאר אחד מהחכמים אמרו [משלי ג'], כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון, רצה בו כי החכמים ינחלו כבוד ושבח מרוב בני העולם אבל הפחותים ונעדרי המעלה ירוממו הכסילים וישפילו החכמים, ובא הנה וכסילים מרים קלון, חסר, ורוצה בו איש קלון, כמו [תהלים ק"ט] ואני תפלה, שהמובן בו איש תפלה וכן [ירמיה ט'] שבתך בתוך מרמה, רצה בו בתוך אנשי מרמה, וכן אמר הנה וכסילים מרים איש קלון, כלומר האיש הנקלה מרים הכסילים ומשבח אותם, אבל על דרך הפרוש הראשון הוא נמשך למה שאמר הנה [משלי כ"ח] חכם בעיניו איש עשיר אלא שלפי מה שפרשו באלו המקראות, ר"ל באמרו חכם בעיניו איש עשיר וגו' ובאמרו [שם] בעלוץ צדיקים רבה תפארת וגו', לא יצורף בזה לאמרו [שם] מכסה פשעיו לא יצליח, עד שפרשו בו היותו התחלת ספור, ולפי מה שאמרו בא הנה להורות על אפני התשובה, שהוא ספר שבהתגבר המלך הזקן לפעמים לפי הצרך יפשפש הצדיק במעשיו לבער מקרבו כל ריב וכל נגע, ואמר על זה שההשתדלות בזה הוא לחקור בעצמו במה שנמשך אחר יצרו ביתר ממה שלא יכריחהו הצרך ושישוב מזה מהר, ועל זה אמר מכסה פשעיו לא יצליח, רוצה בו אצלי, שאם יעלים עין בהתגבר היצר ולא יחפש בעצמו אבל שיכסה פשעיו אך לעצמו לבלתי חקור לעצמו על מה שעשה לא יצליח במלכותו, אבל ישקיע עצמו בדרך הרע וימליך האויב על נפשו, ועל דעת כל המפרשים רמז בו על ההתודות לשם על חטאיו, ובא מכסה פשעיו, רוצה בו שמי שאינו מתודה עליהן לא יצליח בתשובתו, ובא הנה להורות אפני התשובה, והזכיר הודוי ועזיבת החטא והחרטה, כי אמרו [שם] אשרי אדם מפחד תמיד, רוצה בו מפחד הענש על מה שעשה ומתאונן על זה והוא ענין החרטה, ועזיבת החטא הנה הזכירה במלת עוזב, והודוי נכלל במלת ומודה, וכן אמר עליו גם כן מכסה פשעיו לא יצליח, על דרך מה שאמר דוד ע"ה [תהלים ל"ב] חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וכן אמר [שם] אודה עלי פשעי ליי, והוא גם כן מן התנאים שהם בכל חלקי העברות, הן שבין אדם למקום הן שבין אדם לחברו עם כל חלקי העברות כלם יצטרכו אל ההתודות לשם, לא שיעלה על לב החוטא שיספיק לו בחלק עברות שבינו לבין חברו בהשיבו את העושק ואת הגזלה, וכן אם חבלו שיתכפר לו אחר ששלם מה שהדין עליו לשלמו, וכן אם הקניטו ובישו שיתכפר לו אחר שיפייסנו וימחול לו מבלי שיצטרך התוודת לשם על חטא, אבל כל זמן שיעבור על שום דבר, הן עשה הן לא תעשה הן מלקות הן כרת הן מיתה הן קרבן הן זדון הן שגגה וכל ענין שיהא צריך תשובה, חייב להתודות לשם כשישוב מן העברה ההיא.
ומצות הודוי מפורשת בתורה בפרשת נשא [במדבר ו'] אמר, איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את עונם אשר עשו, וכבר התבאר בדבריהם ז"ל [ספרי שם] שזה הפסוק נאמר על מי שגזל וכפר את גזלו ונשבע עליו לשקר, ר"ל שלא גזלו, כמו שפרשו ע"ה [שם] על פרשה זו שהיא אותה שנאמרה בפרשת ויקרא [ויקרא ה'], ר"ל נפש כי תחטא ומעלה מעל ביי וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וגו' ונשבע על שקר וגו', ונשנית כאן בשביל דברים שנתחדשו בה, כמו שבא בדבריהם ע"ה, והנה שבפרשה זו נכללו עברות שבינו לבין חברו כענין הגזלה, ועבירות שבין אדם למקום כענין שבועת שקר, והצריכה תורה ודוי דברים על כל אחד משני החלקים כמו שאמר, מכל חטאת האדם וגו', וכן אמר על הקרבן [שם] והתודה אשר חטא עליה, להורות שאין העון מתכפר בקרבן אלא על ידי התשובה והודוי, וכן בדרך זה כל מחויבי מיתת ב"ד או מלקות או איזה ענש לא יתכפר לו עם הענש עד שיעשה תשובה ויתודה, וכן החובל בחברו או שהזיק את ממונו או שהקניטו, אע"פ שכבר שלם לו ופיסו עד שנתרצה לו חברו אין מתכפר לו עד שיעשה תשובה ויתודה, כמו שכלל כל זה באמרו מכל חטאת האדם והתודו, וודוי זה, שהוא ודוי דברים כאמרם ז"ל שצריך להתודות בשפתיו מה שגמר בלבו, הוא הדבר הכללי לכל העברות עם שני הכללים אשר הזכרנו.
וענין הודוי הוא שיאמר אנא השם עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי עון פלני, ופרט הדבר שחטא בו, לא שיספיק לו אמרו דרך כלל חטאתי אשמתי העויתי, אע"פ שהפרטים נכללים בזה הודוי, וזה אמנם על דעת הר"ם ז"ל שפסק כן, וכבר התבאר ענין זה המחלקת במס' יומא [פ"ו ע"ב], אמרו שם ע"ה, צריך לפרוט את החטא, שנאמר [שמות ל"ב] אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלי זהב, ר' עקיבא אומר אינו צריך, שנאמר [תהלים ל"ב] אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלי זהב, מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבון של עולם כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרם להם לעשות אלי זהב, נמצא לדעת ר' עקיבא שאינו צריך לפרוט את החטא בשפתיו אלא שיזכרהו בלבו ושיכללהו בדעתו במלות חטאתי וישר העויתי, ויש מן הגאונים שהכריעו לפסוק במי שמתודה על איזה עון בפרט ותשובתו באותה שעה על אותו עון בלבד שהוא צריך לפרטו בשפתיו, אבל מי שכונתו בתשובה כללית ומתודה על כל עונותיו אין צריך לפרוט את חטאיו, אלא שיהיו הגלוים אליו חקוקים בלבו ושיהא בדעתו לכללם במלת חטאתי וגו', ועל דעת זה היה נסח הודוי בימי הגאונים שלא היו בו אלא ארבע מלות בלבד, חטאנו אשמנו העוינו והרשענו סרנו ממשפטיך וכו', אבל חדשים מקרוב באו פרטו בו פרטי חטאים רבים על דרך אלפא ביתא, והסכימו על המתודה שיפרוט כל העברות שבאותו נסח ואף אם לא עשאן, ונתנו טעם לדבריהם מפני שצריך לדעתם לפרוט את החטא, ושלא לביש את החוטא תקנו להיות סדור כך בפני הכל, וחולשת טענה זו עם באור נסח הודוי וחיוב סדורו יתבאר בזה החבור בענין יום הכפורים בג"ה, שאין עתה כונתי לבאר רק שיהא פורט את החטא בעת ודויו, או על דעת האחרים שיהיו את הגלוים לו חקוקים בלבו ושיכוין לכללם לדעתו בשעה שהוא אומר חטאתי וגו', וזהו עקר הכונה עם היות בלבבו התנאים אשר הזכרנו, ר"ל החרטה וההתאוננות על מה שקדמו והיותו גומר בדעתו שלא לשוב עוד בכך, ויספיק זה בחלק עברות שבין אדם למקום, כענין אוכל דבר האסור ובא על הערוה, וכענין מחרף ומגדף ודומיהם מן העברות הנכללות בחלק הדבור, וכל שכן במה שנכלל בחלק המחשבה עם היות בה עונות חמורים עד מאד, ולא יצטרך בכל זה לפרסם חטאיו לרבים ולגלות רעתו בקהל להודיעם אשר חטא, אלא שפורט חטאיו בינו לבין עצמו, אם בלבו על צד הבאור השני, ואם בשפתיו בקול נמוך שיהא שומע ולא משמיע, ולא עוד אלא שאם עשה כן, ר"ל לפרסם חטאיו ברבים עזות פנים הוא לו, וכבר אמרו במסכת ברכות [ל"ד ע"ב] אמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר [תהלים ל"ב] אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואומר גם כן [שם] אודה עלי פשעי ליי, והוא המכוון גם כן בדברי הושע באמרו [הושע י"ד] קחו עמכם דברים ושובו אל יי, אבל בעברות שבין אדם לחברו ראוי לו לפרסם מה שבינו לבינו ומה שחטא, ר"ל לפרוט חטאו בפניהם, ושיודיעם איך התחרט על מה שעשה לו, מלבד ההתודות לשם ושאר תנאי התשובה, וכשאינו עושה כן אין תשובתו מן המובחר, ועל זה נאמר [משלי כ"ח] מכסה פשעיו לא יצליח, וכן על דעת קצתם ע"ה אף בעברות שבין אדם למקום אם היה החוטא מפורסם ונודע לכל שבח הוא לו לפרטו ברבים ולהודיעם איך התחרט והתודה עליו, והוא מה שאמרו במס' יומא [פ"ו ע"ב] אמר רב יהודה רב רמי כתוב [תהלים ל"ב] אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב [משלי כ"ח] מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר כאן בעברות שבין אדם למקום כאן בעברות שבין אדם לחברו, וזה התרוץ האחרון עלה לדעת הפסק על דעת כל הפוסקים.
ואמנם על דעת תרוץ הראשון בארו קצת מפרשים אמרו [ירמיה ל"א] אחרי שובי נחמתי ואחר הודעי ספקתי על ירך, רצה בו אחרי שובי ממה שלא נודע לכל החרטתי בעצמי על מעשי, לא שאפרסם חטאתי לכל, אבל אחרי הודעי, ר"ל אחרי שנודעתי לבני אדם ופרסמו מעשי אצלם התחרטתי והצטערתי במעשים נגלים לכל, והוא הדמיון בספוק על ירך, ואמרו גם כן [איוב ל"ג] ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי, כמו שיתבאר, אלא שמכל מקום אין הזכרת החטא אף בעברות שבין אדם לחברו ממה שיעכב את התשובה אם לא עשה כן אלא ממה שמפליג בענינה, ומכל מקום לא ראינו לאחד מן הגאונים נוטה לפסוק כן בעברות שבין אדם למקום אלא שמתודה לשם על הצד שבארנו, והוא אמרו [תהלים נ"א], לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו', ואמר למעלה מזה [שם] כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, כלומר שחטאתי כתובה על לוח לבי להיות לי לזכרון תמיד לשוב ולהתודות לפניך והוא אמרו, לך לבדך חטאתי וגו', כלומר לא חטאתי אלא בדברים שביני לבינך, ואמרו [שם] למען תצדק בדברך וגו', כבר קדם לנו, שהוא רוצה בו כבר אני מכיר חטאי ורוע מעשי ומצדיק דינך ומשפטך עלי, אם כן הכירי עצמי הוא סבה שאני מצדיק דינך עלי, ובאה מלת למען, במקום סבה, כמו [הושע ח'] כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת, כלומר הכירי רוע מעללי הוא סבת דעתי והודאתי כי תצדק בדברך פקדת עונות עלי וכי תזכה בשפטך אותי עליהם, וכל זה אמנם הודאה שאין צורך רק להתודות לשם, והוא אמרו במקום אחר [תהלים ל"ב], אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, כלומר שינשא פשעו ונסלח לו מבלי פרסום עונותיו, ואמנם צריך שתהא תשובתו תשובה גמורה ולא שיהא מקל בענינה מצד מה שאינו מפרסם חטאיו, והוא אמרו סמוך לזה [שם], אשרי אדם לא יחשוב לו יי עון ואין ברוחו רמיה, כלומר שאם היותו כסוי חטאה, ר"ל שלא יגלה חטאיו רק לשם, תקובל תפלתו עד שימחול עונותיו כלם מחילה גמורה עד שלא יחשב לו עון כלל, ובלבד שלא יהא ברוחו רמיה, להקל במה שהוא ראוי בענינה והוא אמרו [שם], חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליי ואתה נשאת עון חטאתי סלה.
